המאתרת

יהודית מסתירה במרפק פיהוק ארוך-ארוך, מהדקת את המעיל אליה ביד אחת ואת התיק ביד השנייה ורצה לאוטובוס שהקדים היום. מאחור נשאר מנשה, מסיים לארגן את תיקי האוכל של הילדים. זאת זכות להיות אשתו של אברך שבגיל 26 קיבל סמיכה לרבנות. אבל כשאת אשתו, ואת רצה כל בוקר לעבודה כמזכירה וחוזרת לא לפני ארבע וחצי – לפעמים את מרגישה שהסמיכה נועצת בך עיניים מאשימות. 
לאחרונה יש לה פרויקט חדש בעבודה, ולכן יש לו פחות זמן ללמוד.
בין טלפון לפגישה היא חושבת על זה שסדר היום שלו מתחיל בהליכה לגן שושנה עם רבקה'לה בת החמש, ממשיך בגן זהבה עם שרי בת השלוש ומסתיים אצל המטפלת עם יוסי בן השנה וחצי. מאחת בצהריים הוא הבייביסיטר עד ארבע וחצי. 
לאחרונה משהו בפנים כבר לא מסוגל יותר.

אותו לפני צהריים יהודית כל הזמן מתקנת חשבוניות שגויות שהנפיקה, עונה לטלפונים בהיסח הדעת ואחר כך מתקשרת כדי לתקן את מה שאמרה קודם. 
"יהודית בלמון", הבוסית קופצת לבקר אותה במשרד, ומאוד-מאוד משתדלת להיות אדיבה. "אני מבקשת שתבצעי דברים כמו שצריך גם אם משהו מטריד אותך". 
היא מוסחת. וכולם מרגישים את היתוש המנקר בה בפנים.

באוטובוס בדרך חזרה עולות בה המחשבות ומייסרות בלי רחמים. אין לה גרם אנרגיה כדי ליהנות מהחיים שלה בכלל. בשביל מה אני מקריבה את החיים? את הכוחות?
לא יכול להיות שהשם נותן לי בעל שהוסמך לרבנות בגיל צעיר, ובגלל פרויקטים בעבודה של אשתו הוא פחות ופחות מתפנה ללמוד. מי מדבר על ללמד. על לפסוק. באמת הפרנסה כל כך חשובה שצריך להקריב את כל המשפחה למולך שלה?
יש משהו לא נורמלי באימא שכל היום מחוץ לבית.
יש משהו לא נורמלי באשת מיועד להיות רב ששורפת את כל הכוחות שלה בעבודה.

היא מנצלת את זמן הנסיעה לדפדוף איטי באנשי הקשר בסלולרי. מישהו שם בטוח יוכל לעזור לה.
"סמדר? תקשיבי. אני צריכה ממך עצה בתור שכנה. איך אפשר להביא כסף בלי להיות מחוץ לבית תשע שעות וגם בלי לבנות עסק נוצץ שירכלו עליו? כן, אני רוצה שתתני לי מתכון איך אישה שהיום יש לה אפס כסף, מחר יהיו לה לפחות אלף שקל בכיס".
סמדר צוחקת. לא, לא מזלזול, היא אומרת במפורש שלא. זה פשוט הלם מהרעיון. קודם כל כי לא פותחים עסק בשביל להרוויח אלף שקלים. חוץ מזה, כשאישה רוצה להיות עצמאית זה לא קורה ביום אחד. זה לוקח זמן של זיהוי חוזקות וחולשות וצורך של השוק ומודל SWOT ו…

יהודית קוטעת אותה מיד. נכון, חסר נימוס, אבל היא לא מסוגלת להתאפק.
"סמדר, בתור יועצת עסקית את תמיד אומרת שהחכמה היא לעשות מה שאחרים עדיין לא עשו, נכון? הנה אני נותנת לך את ההזדמנות. בואי תמציאי מתכון".

כמה שעות אחר כך מתחיל לנבוט גרעין השיטה. יהודית הסכימה להיות שפנת הניסיון שעל גבה נבנה התהליך של הרעיון המופרך. 

איך מרבעים את המעגל? 
איך לוקחים אישה שגם ככה אין לה דקה לנשום והיא נקרעת בין הבית לעבודה, ועוזרים לה להגיע להכנסות הכי מהר שאפשר? איזו פרנסה אפשר להציע לה, כשיש תינוקות שקמים בלילה וילדים 'גדולים' שתובעניים ביום? 

סמדר מבקשת מיהודית בלמון לעלות אליה במוצ"ש של חורף, שהוא יממה בפני עצמה. הפגישה מתחילה במסע עינויים של חיטוט פנימי, בניסיון לחפש על מה אנשים יסכימו לשלם לה. יהודית לא מאמינה שיש משהו שהיא הכי טובה בו, ההוכחה היא שכר מינימום בלי קידומים וגם שלפעמים מציק להם כשהיא חושבת שהבעיה האמיתית של מתלונן כזה או אחר היא ממש לא הדבר שהוא אומר. הם טוענים שהיא מתעמקת במקום שלא צריך.

"אהה! הדבר החזק שלך זה להקשיב. להקשיב ולזהות מבין השורות מה הבעיה. נכון?" 

סמדר פותחת לה עסק של אדם אחד: המאתרת. 
וגם נותנת משימות: מחר, בזמן ההפסקה בעבודה, יהודית צריכה להתקשר לחברות השמה יוקרתיות ולהציע את עצמה. לא, לא בתשלום. בחינם. 
במשך שבועיים תבוא לחצי שעה כדי להקשיב להקלטות והסרטות בהרצה של פי שתיים, שתספיק במקסימום, ותחווה דעתה מה באמת יכול להיות התפקיד שיתאים לבן אדם.
היא תצא שעה קודם מהמשרד שהיא עובדת בו כרגע. 
זו תהיה ההשקעה שלה בעסק החדש.

התמורה שהיא תבקש מחברות ההשמה – פשוטה: משוב איך היתה חוות הדעת שלה, ומה יצא להם מזה.
גם אם הם לא ירצו להמשיך איתה בתשלום, חוות דעת של חברת השמה יוקרתית יכולה לפתוח לה דלתות מול חברת ההשמה הבאה שתקבל את אותה הצעה. 
סמדר הבטיחה לה שבדרך הטבע היא צריכה לעבור שלוש עד חמש חברות כאלה בחינם כדי שאחת מהן תתעשת ותהפוך ללקוחה שלה, ואולי יותר מאחת.

אותו מוצ"ש החלומות על העתיד מתוקים מתמיד.
אם תתמיד, בעזר השם, יום אחד גם בעלה יכהן כרב.