[מלכה דיאמנט]

דיוור מס’ 3
הבת שלי נבוכה ולא משתפת אותי שהיא צריכה ציוד חדש

אלישבע, אימא לנערה בת 15, שיתפה אותי נסערת:
את לא מבינה מה קרה.
כשהגדולה שלי קיבלה מחזור בפעם הראשונה בגיל 12,
הסברתי לה מה זה,
ואיך לשמור על היגיינה,
וחשבתי שבזה נגמר הסיפור.
מדי פעם כשהייתי קונה לעצמי מוצרים הייתי קונה גם לה ולאחותה שמתחתיה.

פתאום לפני כמה ימים גיליתי את הבגדים שלה מלוכלכים מדם בסל כביסה.
אני הולכת לארון באמבטיה ורואה שאין שם אף חבילה.
ניגשתי אליה ישירות ושאלתי אותה – רחלי, את במחזור?
היא הסמיקה כמו אש ואמרה לי ‘כן’.
ויש לך תחבושות? שאלתי אותה
לא. הכל נגמר, היא לוחשת ומתגמגמת לי.
אז למה לא ביקשת ממני שאקנה לך חדש?
חשבתי שעוד רגע קורה לי משהו.
כי התביישתי. היא עונה לי.

אני קוראת את התכנים שלך באופן קבוע, אמרה לי אלישבע,
ותמיד הייתי בטוחה שאני לא מאלו שהבנות שלהן מתביישות
כי תמיד את אומרת שזה מגיע מהאימא
ואני הבן אדם האחרון בעולם שמתבייש מהנושאים האלו.
אין לי שום בעיה ללכת ולקנות, זה הכי לא מביך אותי.
ופתאום אני מגלה שהבת – שלי – מתביישת – ממני!
תגידי לי מאיפה זה הגיע לי פתאום?
ומה אני עושה אתה עכשיו?

אלישבע יקרה ואהובה,
קודם כל ברוך ה’ שאת משוחררת מהנושא ולא מתביישת.
ככה הדרך שלכן תהיה קלה יותר.

דבר שני – לפעמים הבת שונה מהאופי של אימא. מה לעשות?
נכון שגם בשמחות ומקומות ציבוריים את חברותית ומדברת
והיא ביישנית ושותקת? זה אופי שונה, פשוט.
ועם אופי שונה צריך להתנהל בצורה שונה.

אם לך הספיק שאימא שלך אמרה לך כמה משפטים
ואחר כך כבר הרגשת בעצמך חופשיה לבוא ולדבר ולשאול אותה
לא בהכרח שזה מה שמתאים גם לבת שלך.
אם היא אופי שונה ממך – אולי היא צריכה יותר דיבוב?
יותר עידוד?
אולי את צריכה לגשת אליה בעצמך פעם בתקופה ולשאול אותה מה קורה?
ואיך היא מסתדרת?
אולי את צריכה בעצמך ליזום שיח פתוח על הנושאים האלו?

כשהוצאתי את תוכנית 11+,
חשבתי לעצמי שהיא מתאימה בעיקר
לאימהות שעברו בעצמן הכנה לא נכונה,
או עברו טראומה אחרת לגבי ההתבגרות שלהן,
או שסתם הן נבוכות או מתביישות
או נרתעות או רגישות או צעירות וכדומה…

אבל אלישבע ביקשה ממני להדגיש שלא.
זו תוכנית שחשובה לכל אימא.
גם לזו שלא מתביישת בכלל
וזורמת ומשוחררת הכי בעולם.

ולמה?
כי המקום הכל כך אישי ואינטימי
של נושאים נשיים
שקשורים בקשר הדוק לקשר אימא בת
הוא מורכב כל כך ורגיש כל כך,
וכולל בתוכו אינסוף רבדים וסיטואציות ודקויות.

והתוכנית הזו מלמדת אותך ניואנסים וידע וכלים ותובנות
שלא ילמדו אותך באף מקום אחר
ובשום הנחיית הורים או קורס חינוך ילדים.

התוכנית הזו מלמדת ומסבירה ומתווכת
איך להתנהל נכון
ואיך ליצור שיח פתוח
לא משנה מה האופי שלך ומה האופי של הבת שלך
ומה שאת עברת או לא עברת.
ואחרי הבקשה של אלישבע, ועוד כמה בקשות שהגיעו אחריה,
אני מרשה לעצמי לומר –
אם חשוב לך שהבת שלך תעבור התבגרות בריאה ושמחה נפשית ופיזית
ואם חשוב לך למקסם את הקשר שלך איתה במקסימום האפשרי
את מוזמנת לנצל את ההזדמנות האחרונה שנותרה עוד היום
להצטרף לתוכנית 11+ במחיר מוזל
ולקבל עד הבית חבילה ממותגת ומפנקת.

[מלכה דיאמנט]

אשמח לקבל תגובה על הדיוור הזה…

[רוז אדלר]

היי מלכה
אחרי שקראת את הדיוור ה2 תמשיכי לכאן:
בגדול הנקודות כמו שם:
1) כותרת חזקה שתגרום לפתוח, בלי להגיד כל מה שהולך להיות במייל
תשאירי קצת מתח באוויר. סקרנות. רצון לדעת מה?
לדוגמא הייתי קוראת למייל הזה:
הפתעה או טראומה?
או משהו בסגנון כזה.

2-3) יותר קצר ויותר מהודק ומקטעים
איך עושים את זה? קל.
לוקחים כל פסקה וכותבים מה הכי חשוב בה. מה המסר שלך
שלב שני:
מחברים בין הפסקאות בצורה הגיונית וזורמת.
אם הנחת איזה הנחה,
בפסקה הבאה תכתבי ‘ולמה זה כך’? ותמשיכי
כלומר משפטי קישור שהם כעין תת כותרות למרות שהן לא חייבות להיות נפרדות או מודגשות.

תשתדלי שזה יהיה פחות סיפורי ברמה של כל מיני תיאורים
אבל עדין עם כל הדוגמאות וכל הניואנסים החשובים.

בגדול
את צריכה להבין שמה שאת עושה במיילים האלה
המטרה העיקרית שלך היא:
למכור את התוכנית שלך 11+
והדרך היא באמצעות מיילים לרשימה
שכל מייל מציג בעיה ופתרון שהוא חלק מהתוכנית.
כלומר, זה שאת מציפה כל פעם כאב אחר או בעיה אחרת, זה שיטה נהדרת
וכל פעם את נותנת תשובה עם ערך, בקצרה כמובן
והמטרה להגיע לתוכנית ששם יש את הדרך לעשות את זה הכי טוב וכולי.

נסי לשכתב בעצמך את המייל הזה שוב.
(כמובן אם את מתחברת למה שאני כתבתי כאן וקודם
כי אם לא, ואת יודעת שזה עובד טוב, אז כידוע
אני מאלה שמאמינים ב’לא לגעת במה שעובד’)

ותשלחי לכאן את הגרסה החדשה,
ואני אשמח לעבור עליה.

תצליחי!

[מלכה דיאמנט]

טוב,
ניסיתי לשפץ כעצתך, רוז,
לא יודעת עד כמה זה התקצר,
אבל אולי כן נהיה מסודר יותר.

אשמח לקבל את הכוונתך…

– – –

אלישבע, אימא לנערה בת 15, שיתפה אותי נסערת:
אני טיפוס משוחרר מאד לגבי נושאים אישיים ונשיים
והכנתי את הבת שלי כמו שצריך להתבגרות.
או ככה חשבתי לפחות.

ומה קרה פתאום?
פתאום כשהיא כבר 3 שנים בתוך גיל ההתבגרות
אני מגלה שהיא הסתדרה החודש בלי ציוד.
כשביררתי איתה את העניין התברר שהיא מתביישת.
היא – מתביישת – ממני – !

ומה לא מסתדר כאן?
שאת תמיד אומרת שזה מגיע מהאימא,
אז איך את מסבירה את זה שאני הכי לא ביישנית בעולם
ובכל זאת היא מתביישת ממני?

אז מה יש לי להציע?
קודם כל – ברוך ה’ שאת משוחררת בנושא,
ככה יהיה לכן קל יותר.
דבר שני –
לפעמים הבת שונה מאימא… זו מציאות קיימת.
אני מאמינה שהשוני ביניכן מתבטא בעוד מקומות.

ולכן?
אם האופי שונה, גם ההתנהלות צריכה להיות שונה.
לא בהכרח שמה שהתאים לך מתאים גם לבת שלך.
ולכן נסי לחשוב –
אולי לא מספיקה לה הכנה בכמה משפטים?
אולי היא צריכה יותר דיבוב?
יותר עידוד?

ואיך עושים את זה למעיישה? –
* * *
כשהוצאתי את תוכנית 11+,
חשבתי שהיא מתאימה בעיקר
לאימהות שעברו בעצמן הכנה לא נכונה,
או טראומה אחרת לגבי ההתבגרות שלהן,
או שסתם הן נבוכות או מתביישות
או נרתעות או רגישות או צעירות וכדומה…

אבל אלישבע ביקשה ממני להדגיש שלא.
זו תוכנית שחשובה לכל אימא.
גם לזו שלא מתביישת בכלל
וזורמת ומשוחררת הכי בעולם.

ולמה?
כי המקום הכל כך אישי ואינטימי של נושאים נשיים
הוא מורכב כל כך ורגיש כל כך,
וכולל בתוכו אינסוף רבדים וסיטואציות ודקויות,
בנוסף לזה שהכל קשור בקשר הדוק לקשר אימא בת.

והתוכנית הזו מלמדת אותך ניואנסים וידע וכלים ותובנות
שלא ילמדו אותך באף מקום אחר
ובשום הנחיית הורים או קורס חינוך ילדים.

כמו למשל:
איך להתנהל נכון ואיך ליצור שיח פתוח,
בצורה שמתאימה לכל סוג של אופי,
גם של האימא וגם של הבת,
ולכל סוג של חוויה שאת חווית או לא חווית.

ולכן
אם חשוב לך שהבת שלך תעבור התבגרות בריאה ושמחה נפשית ופיזית
ואם חשוב לך למקסם את הקשר שלך איתה במקסימום האפשרי
את מוזמנת לנצל את ההזדמנות האחרונה שנותרה עוד היום
להצטרף לתוכנית 11+ במחיר מוזל
ולקבל עד הבית חבילה ממותגת ומפנקת.

[רוז אדלר]

מעולה מעולה מלכה!
רואים שהשקעת בקטעים קצרים
לכל קטע יש מטרה והיא מובנת
יש פתיח מסודר ומוסבר,
בקיצור קריא ובנוסף מרתק.

משהו אחד שכדאי שתשימי לב
הקטע הזה
– – – – –
אבל אלישבע ביקשה ממני להדגיש שלא.
זו תוכנית שחשובה לכל אימא.
גם לזו שלא מתביישת בכלל
וזורמת ומשוחררת הכי בעולם.
– – – – –

בעצם
יש כאן ‘טוויסט’ בעלילה
ואני אתחיל ברציונל, ואסיים בפרקטיקה:

הרציונל:
את הכנת תוכנית וחשבת שהיא מתאימה ל XYZ
ואחרי מקרה כזה או אחר
את מבינה שיש לך כאן קהל יעד נוסף
והוא ‘כלל האמהות לילדות מתבגרות’
לכן את מדגישה את זה שבעצם זה מתאים גם לאמהות רגילות וכולי.

הפרקטיקה:
הקטע זה צריך להתחיל במשהו שמעיד על הפתעה, טוויסט, שינוי
קרה פה משהו,

—–
אבל להפתעתי,
אלישבע גרמה לי להבין שתוכנית הזו
טובה לכל אמא שיש לה בת מתבגרת
לא פחות מאמא שיש לה ‘הסטוריה’ וכולי.
היא הרגישה שזו תוכנית ‘מצילת חיים’

—–
כמובן כתבתי בהגזמה (או שלא..) ולא בהתאמה לסיפור
תכתבי את את הקטע שיראה שיש כאן הפתעה מצדך
יש כאן משהו שהוא לא מה שחשבת
ולכן זה יכול ‘לשנות חיים’
לכל אמא ‘רגילה’ למתבגרת ‘רגילה’.

בטוחה שתפעילי את קסמייך!

תצליחי המון!

[רוז אדלר]

אגב
שימי לב (וכולן)
שבתשובה שעניתי
השתדלתי להכניס את העקרונות
שאני עצמי מדברת עליהן.

🙂

ואם מתרגלים לכתוב קצר,
עם הבנה מה מטרת כל קטע
ועם שורת פתיחה מובנת
זה יכול לקצר תהליכים
ולהפוך גם מאמר מאד ארוך
למשהו שהוא עשוי מחלקים קטנים קטנים
כאלה שניתן להשתלט עליהם.

חיה טאלר, לתשומת לבך 3>

בהצלחה ענקית!

[מלכה דיאמנט]

תודה ענקית רוז!

[מאת]

תגובות