הווידוי המלא

eladmeidar
התחלתי לעבוד בפייבר ב2010, ציידת ראשים מצאה אותי בלינקדאין ושכנעה אותי לבוא לראיון בבנימינה עם שי ומיכה.
הגעתי למשרד צבעוני בבניין משרדים ליד הרכבת, ישבנו ודיברנו שעתיים ומשהו. נכבשתי מיד.
"אז אתה מתחיל מחר?"
"בטח"
ככה מתחיל הסיפור על האידיוט הכי גדול שאתם מכירים, תבלו >>

פייבר הייתה אז 6 אנשים לדעתי. מיכה, שי, אני, אורי וברק בתמיכה הטכנית ושירלי –
ישר לתוך לוע הר הגעש של כתבות ביאהו ובניו יורק טיימס על הסטארטאפ הישראלי שמשנה חיים של אמריקאים.
המשרד נידח, הטכנולוגיה מבודדת והכל עליי, כמו שאני אוהב.

שי ואני היינו שילוב נדיר עבדנו כמו מכונות לקדם ולשפר ולהוסיף ומה לא, שי איש פרודקט בין הטובים בעולם לדעתי עד היום, מיכה ניווט את הדבר הזה בסערה המקצועית הכי מטורפת שזכיתי להיות בה ואני הורדתי את רובי און ריילס על הברכיים. היינו גדולים על העולם הזה – זה הרגיש ככה, והעולם אמר לנו את זה חד וחלק.
במשך שנתיים הצלחנו לאסוף מכל הארץ אנשים מיוחדים אחד אחד לצוותי הפיתוח – אנשים שעד היום (למעט אחד שלא יוזכר לנצח) אני מעריך כל מילימטר מהם והם אהבו אותי בתור המנהיג שלהם. הגענו לטופ 100 אתרים הנצפים בעולם עם כמות מכירות במספרים מטורפים. פייפאל נתנו לנו מה שרצינו, כולם רדפו אחרינו.

הבאתי את מיקי וארז, שניים מהחברים הכי טובים שלי לעבוד איתי ביחד ולבנות מחדש מערכת בנקאית שעד היום מדברים עליה ובמשך שנתיים, הכל היה מושלם.
ואז התחלתי להיות אלעד ההוא, אלעד שמחפש מלחמות, מחפש להציל את מי שלא צריך להציל ולהיות בעיני עצמו ז'אן דארק של תעשיית הייטק. רבתי עם כולם עד שזה הפך להיות בלתי נסבל לשני הצדדים. עזבתי מכוער, מאוד מכוער. רגע לפני מעבר לבניין הראשון בתל אביב.

שנתיים של נסיעות מראשון לציון לבנימינה, ואז החלטתי להרוס לעצמי את העתיד.
רבתי עם שי, אכזבתי את מיכה וכשסיימנו פיצ'ר גדול ב3 בלילה נכנסתי למשרד של מיכה ואמרתי לו "מיכה, אני לא יכול יותר". התפטרתי.

נניח שזה לא היה מטומטם,
הוספתי על זה את הטעות הקולוסאלית של לזרוק ממני כל מה שקשור לפייבר השנואה.
זרקתי להם חזרה אופציות שנכון להיום – שוות 62 מיליון דולר לערך.

המשכתי הלאה. שונא. כועס.
כל מי שחשבתי שאני נלחם בשבילו,
בכלל לא ידע שהייתה מלחמה או חשב שהיה צורך בכלל בפיטורין בשבילו.
התנתקתי.

מאז עברו 10 שנים.
אני בתעשייה ואני בתעשייה חזק, עשיתי דברים מהממים מאז,
היה לי את העונג לעבוד עם חברות שהפכו לסנסציה…
ותמיד הייתה שם את ההרגשה שפייבר, היא הלוויתן הלבן.
ההנפקה ריסקה אותי לרסיסים.
ידעתי שאני אידיוט אבל בהנפקה זה בא עם תג מחיר גבוה שנכנס בי כמו רכבת.
לא יכולתי לראות את הלוגו, לא יכולתי לשמוע על פייבר ושמרתי מרחק.

מחרתיים אני אהיה שנה בstartupbooster,
הדבר הכי מדהים שאתם לא יודעים שקורה לכם מתחת לאף (אבל זה סיפור לפעם אחרת)
וזה מרגיש לי כמו אז, במשרד עם המרפסת בבנימינה.
הבניין של פייבר נמצא 500 מטר מאיתנו, אני רואה אותו פעם ביומיים ואני שומע את הקריאה,
כל הזמן אני שומע את הקריאה.

לפני חודש, שלחתי למיכה מייל –
הסברתי לו מעט ממה שהולך בראש הדפוק שלי וביקשתי להיפגש ולסגור מעגל,
לנקות את השחור הזה שיושב עלי שליש תקופת חיים.
הוא הסכים מיד.

אז מחר, 10.07.22
אני אצעד לראשונה מאז ה26.11.12 אל מעבר לדלתות פייבר,
אסתכל בעיניים של הבניין שמסמל את הכשלון הכי גדול בהחלטות שלי אי פעם
ואסגור מעגל שמעולם לא היה צריך להיפתח.