כשאנו חיים במרחבים האורבניים
בין בניינים לאספלט,
קצת קשה לראות את השמים ולהתרשם מהטבע הבראשיתי החובק אותנו.
קצת קשה לתת לעצמנו שקט, הכל רועש מסביבנו.

בדיוק בשביל זה טוב לעשות הפוגות יזומות מעת לעת.
לשמוע המיית גלים ולבהות בחוף הים.
לצעוד בחורשה וליהנות מרשרושי העלים
לקום בחמש וחצי בבוקר (לא כי היית חייבת)
בזמן שקט כזה רגע, לפני שכל העולם מתנפל עליך בדרישות.

ואז להתבונן בשקט על השמים
לחשוב על בורא כל העולם
לחשוב על עצמך
ולנשום. לנשום.

כמו שאומר החזו”א:
שעה של שקט. חופשי מרעבון תאווני.

שעה כזו
תאפשר לך להתאפס.
להיזכר למה את רוצה את הכסף
מה את בכלל גומלת טוב לעולם מעצם העסק שלך,
ואיך את מתחברת לעשייה הזו.
וכך כשתרגישי טוב עם עצמך,
האתגרים יקבלו מישהי שיש לה המון כוחות מולם
שלא נותנת להם לנצח אותה.

ואז, את מתעשתת מהחלום הראשוני.
כי מה בכלל כיף בחיים שהכל טוב בהם?!
אתגרים, זה מאתגר.
זה מאריך שרירים קצרים.
זה משפשף את המוח שאולי החליד.
זה גורם לנו להיות הגרסה הטובה יותר של עצמנו.
הגרסה החזקה של עצמנו.

והסיפוק שאחר כך?
אושר צרוף.
את מרגישה פתאום ילדה גדולה של אבא. 
חוזרת הביתה, למשפחה שלך, עם כוחות.