עומס קוגניטיבי אוכל לך את היצירתיות

עומס קוגניטיבי

פרופ’ פיטר דוליטל, פסיכולוג חינוכי, מספר בהרצאתו על במת טד על מוגבלות זיכרון העבודה ומציע היבט נוסף: “הבעיה שיש לנו היא שהחיים מגיעים אלינו במהירות רבה, ומה שאנחנו צריכים לעשות זה איכשהו לחלץ מתוך זרם הפרטים את המשמעותיים לנו, בעזרת זיכרון עבודה, שהוא בערך בגודל של אפונה. עכשיו אל תבינו אותי לא נכון, זיכרון העבודה הוא אדיר. זיכרון העבודה מאפשר לנו לחקור את החוויה הנוכחית שלנו בעודנו מתקדמים הלאה. זה מאפשר לנו להבין את העולם הסובב אותנו, לתקשר, לפתור בעיות, לחשוב חשיבה ביקורתית. אנחנו יכולים להיות באמצע פגישה, להקשיב למצגת של מישהו, להעריך את זה, להחליט אם אנחנו אוהבים את זה ולשאול שאלות מעקב. כל זה מתרחש בתוך זיכרון העבודה. אבל יש לו מגבלות מסוימות. רק את מה שאנו מעבדים, אנו לומדים. אם אנחנו לא מעבדים את החיים, אנחנו לא חיים אותם”.

למה קופצים לך רעיונות אחרי שעברת נושא?

התפתחות עכשווית עוסקת בחקר התת מודע ואפשר לאפיין את הפעילות שלו גם על רקע שאלת העומס המנטלי: “יש תהליך מעניין במוח שקורה אצל כולנו שנקרא אינקובציה”, מסביר בר. “זה מצב שבו דברים ממשיכים לעבוד ברקע, בזמן שאנחנו עושים משהו אחר. למשל, את יכולה להיזכר בשם של מישהו ששכחת ופתאום קופץ לך לזיכרון בזמן שאת מדברת עם מישהו אחר. או מצב מוכר לכולנו, שבו עולה פתרון לבעיה של משהו שניסית לפתור לא בהצלחה ועזבת אותו ופתאום הוא צץ בלי שהיית מודעת או עסוקה בלפתור את הבעיה. זה קורה בתת מודע”.

נסיגה לתגובות האוטומטיות

אחד ממחקריו של בר, שנעשה עם החוקרת שירה בראור ופורסם לפני כשנה בכתב העת Psychological Science וגם בכלי תקשורת בעולם, עסק בקשר שבין יצירתיות ובין עומס מנטלי שנקרא גם עומס קוגניטיבי. צוות החוקרים הציג משחק אסוציאציות חופשיות לנסיינים, תוך שימוש בצמדים המקובלים ובעלי הקשרים חזקים כמו “כלב וחתול”, “רופא וחולה” וכן הלאה – מה שמכונה במחקר “תגובות אוטומטיות”.

“שמנו לב”, אומר בר, “שכאשר מעמיסים על אנשים עומס מנטלי גבוה, כמו למשל כשביקשנו מהנסיינים לקרוא מספר ארוך לעומת מספר קצר, מי שהיו צריכים לזכור את המספר הארוך נתנו את התגובות האוטומטיות, הנדושות, במשחק האסוציאציות, ומי שנתנו להם עומס קל, לזכור מספר בן 2 ספרות בלבד, נתנו תגובות הרבה יותר מקוריות. באסוציאציה של כלי תחבורה הם יכולים להגיד פתאום גמל או מעלית”.

המסקנה של המחקר עסקה במוגבלות המשאבים המנטליים שלנו, ועל חשיבות המיקוד כדי להצליח יותר במקום לשרוף זמן על פתרונות מקובעים: “רואים שהפחתת עומס מנטלי מאפשרת לאדם להיות יותר יצירתי. אחת המסקנות שעולות מהממצאים היא שברירת המחדל של המוח היא להיות יצירתי ומקורי וללכת לכיוונים שנחקרו פחות, אבל ברגע שמעמיסים עליו נתונים ויוצרים עומס מנטלי, אין לו ברירה אלא לסגת לתגובות האוטומטיות, לפתרונות הכי מהירים שיש בהישג יד”.

(מתוך ריאיון בגלובס)